<h1>ספר הפרדס — שער שני</h1>
<h2>דף ל.</h2>
יין מבושל ראיתי כתוב דאין מברכין עליו בורא פרי הגפן דתנן גבי ניסוך אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ואם הביא פסול. אבל כתב רבינו יצחק אבן גיאת ז"ל יין שנתבשל אפילו מעט או שנתן לתוכו דבש אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, ויש מי שכתב שאינו נכון דלא גרע מקונדיטון, וכן כתב רב נטרונאי גאון ז"ל יין מבושל בין חסר מעט בין חסר הרבה נשתנה לגריעותא ואין בו משום יין נסך ומברכין עליו שהכל, עד כאן. כל שכן שיהיה נראה לי דאותו משקה שעושין שסוחטין את הענבים ומבשלים אותו עד מאד שקורין בלע"ז ארוף שאין מברכין עליו אלא שהכל לדעת הגאון ז"ל, וגם כן אותו פימינט שלנו שמבשלין אותו עם דבש לפי סברת הרב ז"ל אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואל תקשני מקונדיטון שאמרתי למעלה, דנוכל לומר שהם לא היו מבשלין אותו כלל אלא שמשימין בו הבשמים לבד. אבל מכל מקום נראה לי שאם אין מבשלין אותו אלא שמשימין אותו על האור כדי לערב הבשמים יפה כמו שיש קצת אנשים שנוהגין כן דמברכין עליו בורא פרי הגפן, לפי שאינו נקרא מבושל עד שירתיח, כן כתב הראב"ד ז"ל בשם הגאונים ז"ל. ואיכא מאן דאמר דאינו קרוי מבושל עד שיחסר מן המדה שהיתה קודם, וכן דעת הר"ם ב"ן ז"ל, והביא ראיה מן הירושלמי, דגרסינן במסכת תרומות פרק י"א אין מבשלין יין תרומה מפני שממעיטו ממדתו. ומיהו עדיין נסתפקתי בענין שהרי כתב הגאון ז"ל דאם משימין בו דבש שאין מברכין עליו בורא פרי הגפן ומנהגנו עתה לשים בו דבש, אבל רבינו יצחק הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל כתב דיין מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן דאשתני לעלויא ומקדשין עליו, וכן כתב רת"ם ז"ל, והביאו ראיה מדתנן בפרק בתרא דמסכת תרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא לכולי עלמא עלויי מעליה ונכון הוא, וכן כתב השר של קוצי זצ"ל.
אלונתית שעשאה מיין שלנו נראה שאין מברכין עליו אלא שהכל כיון דאינו עושה יין נסך. פירוש אלונתית מפרש בגמ' בפרק אין מעמידין יין ישן ומים צלולין ואפרסמון.
יין נסך נסתפקתי אם עבר אדם ורצה לשתות אם מברכין עליו אם לאו, ומצאתי להר"ם במז"ל וזה לשונו כל האוכל דבר אסור בין בשוגג בין במזיד אינו מברך עליו בין בתחלה בין בסוף, והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר שלא אמרו כן בפרק שלשה שאכלו אלא אין מזמנין אבל לא קאמר אין מברכין, אבל ברכת הנהנין יברך בין בתחילה בין בסוף.
יין מזוג הרבה לענין יין נסך, יש מי שאומר שאם נתן בו שלשה חלקי מים עדיין הוא קרוי יין לענין אסור יין נסך, והוא הדין היה נראה לי ג"כ לענין ברכה שכל שקרוי יין נסך שמברכין עליו בורא פרי הגפן. ויש מי שהורה התם דיותר על שלשה חלקי מים אינו קרוי [יין] ואע"פ שעדיין נשאר לו טעם יין דאינו אלא (תיוהא) [קיוהא] בעלמא, ויש מי שאומר שכל שטעמו יין אסור משום יין נסך, ואחר מכן ראיתי לרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל שכתב יין מזוג במים מרובין שאין דרך לשתותן כך מברך שהכל. אבל מכל מקום נראה לי דענין זה הכל תלוי ביין כמות שהוא או במקום כמו שנוהגין למזגו או באדם, כנ"ל.
